Vayedaber

Simple Havroutah

Shvouoth

Daf 43b

גְּמָ' אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַסֵּיפָא – וְתִיפּוֹק לֵיהּ דִּשְׁבוּעָה גַּבֵּי מַלְוֶה!

Traduction

GEMARA: To which case is the final statement in the mishna, which says the creditor is the one who takes the oath, referring? If we say it is referring to the case in the latter clause of the mishna, where the debtor claims that the collateral was worth more than the loan, derive this halakha from the fact that the oath is anyway taken by the creditor, as he is the defendant in this case. The additional statement is superfluous.

אָמַר שְׁמוּאֵל: אַרֵישָׁא. וְכֵן אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר רַב: אַרֵישָׁא. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַרֵישָׁא.

Traduction

In response, Shmuel says: This statement relates to the case in the first clause of the mishna, where the debtor is the defendant. And Rabbi Ḥiyya bar Rav similarly says that it relates to the first clause. And Rabbi Yoḥanan similarly says that it relates to the first clause.

מַאי רֵישָׁא? סֵיפָא דְּרֵישָׁא: ''סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה'', וְהַלָּה אוֹמֵר: ''לֹא כִּי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלֹשָׁה דִּינָרִין הָיָה שָׁוֶה'' – חַיָּיב. דִּשְׁבוּעָה גַּבֵּי לֹוֶה הִיא, וְשַׁקְלוּהָ רַבָּנַן מִלֹּוֶה וְשַׁדְיוּהָ אַמַּלְוֶה.

Traduction

The Gemara asks: What did the amora’im mean by: The first clause? The Gemara answers: They were not referring to the very first halakha in the mishna, but rather to the latter part of the first clause: There is a case of a creditor who claims: I lent you a sela on the basis of that collateral and it was worth a shekel. And the other individual, the debtor, says: That is not the case; rather, you lent me a sela on the basis of that collateral and the collateral was worth three dinars, i.e., three-quarters of a sela. In this case, he is liable to take an oath. As in this case, the oath should in principle be taken by the debtor, since he is the one who admitted to a part of the creditor’s claim, but the Sages removed the obligation to take an oath from the debtor and imposed it on the creditor, deeming him liable to take an oath that the collateral was not worth more than a shekel.

Tossefoth non traduit

ואמרו רבנן שישבע המלוה ויטול. ולקמן נפרש בע''ה אמאי לא תנא לה לקמן בהדי נשבעין ונוטלין:

וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב אָשֵׁי דְּקַיְימָא לַן זֶה נִשְׁבָּע שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתוֹ וְזֶה נִשְׁבָּע כַּמָּה שָׁוֶה – הָכִי קָאָמַר: מִי נִשְׁבָּע תְּחִלָּה? מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. שֶׁמָּא יִשָּׁבַע זֶה, וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן.

Traduction

The Gemara notes: And now that Rav Ashi says that we maintain that two oaths are taken in this case, as this party, the creditor, takes an oath that the collateral is not in his possession, and that party, the debtor, takes an oath concerning how much the collateral was worth, this is what the mishna is saying: Who takes an oath first? The one in whose possession the deposit had been located, i.e., the creditor, first takes an oath that the collateral is not in his possession, lest this party, the debtor, take an oath and then the other party, the creditor, produce the deposit and prove the oath false.

Rachi non traduit

גמ' והשתא דאמר רב אשי זה נשבע וזה נשבע הכי קאמר מי נשבע תחלה כו'. והא דרב אשי בבבא מציעא הוא בפ' המפקיד דאמר רב הונא התם גבי שומר שכר שטען נגנבה וחייב עצמו בתשלומין משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו חיישינן שמא עיניו נתן בה ורוצה לקנותה בדמים ואותביניה מהא דקתני ויוציא הלה את הפקדון ואי אמרת משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו היכי מצי מפיק ליה ושני רב אשי עלה זה נשבע וזה נשבע זה נשבע שאינה ברשותו וזה שהשבועה עליו נשבע כמה היתה שוה והכי קאמר מתני' מי נשבע תחלה מי שהפקדון אצלו נשבע תחלה שאינה ברשותו ולעולם אסיפא דרישא קאי היכא דשבועה גבי לוה:

Tossefoth non traduit

והשתא דאמר רב אשי. משמע הכא דקאי שינויא דרב אשי וא''ת דבריש המפקיד (ב''מ דף לה.) משמע דהדר ביה רב אשי מהך שינויא דכי הדר פריך התם לרב הונא מרישא דסיפא דקתני סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור ואי איתא מגו דאשתבע שאין ברשותו לשתבע נמי על ידי גלגול כמה היה שוה ומוקי לה רב אשי במאמינו אלמא הדר ביה דהא רישא נמי מצי לשנויי הכי ותהא כולה במאמינו ויש לומר דברישא לאו אורחיה דלהימניה ואז לא יכול לישבע משום שמא יוציא הלה הפקדון ויפסיד:

הכי קאמר מי נשבע תחלה. מה שכתוב בקונטרס ולעולם אסיפא קאי דשבועה אמלוה נראה טעות סופר אלא ארישא קאי דשבועה גבי לוה היא:

אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּאוֹזְפֵיהּ אַלְפָּא זוּזֵי לְחַבְרֵיהּ, וּמַשְׁכֵּן לֵיהּ קַתָּא דְּמַגָּלָא; אֲבַד קַתָּא דְּמַגָּלָא – אֲבַד אַלְפָּא זוּזֵי. אֲבָל תַּרְתֵּי קַתָּאתֵי – לָא.

Traduction

§ Shmuel says: With regard to one who lent one thousand dinars to another and took from him the handle of a sickle as collateral, if the handle of the sickle is lost, the creditor has lost the entire sum of one thousand dinars, even though the lost collateral was worth less. But if he took two handles as collateral and only one of them was lost, the creditor does not lose the entire debt; he loses only the value of the handle that he lost.

Rachi non traduit

קתא. בית יד:

אבד אלפא זוזי. דסבר וקביל אבל כל זמן שהן קיימין על כרחו גובה חובו אם מלוה סתם הוא סתם מלוה שלשים יום ואם פירש לו זמן כשיגיע זמנו יפרע ולא מצי למימר סברת וקבילת דאי לשם משכון קבליה לשם פרעון לא קבליה וכיון דקבליה לשם משכון כל כמה דלא מהדר ליה משכוניה לא גבי ולא מצי פטר נפשיה בדמי שווין:

אבל תרתי קתא. לא אמרינן חדא קביל בחמש מאה וחדא בחמש מאה ואי אבד חדא מינייהו לא ליפסיד חמש מאה דהא לא פריש חדא בפלגא וחדא בפלגא אלא תרוייהו קבלינהו בחדא במשכונו ולא בפרעון וכיון דמהדר ליה מקצת משכונו במאי דחסר (נפשיה) מיניה פטר נפשיה בתשלומי שוויו:

וְרַב נַחְמָן אָמַר: אֲפִילּוּ תַּרְתֵּי קַתָּאתֵי: אֲבַד חֲדָא – אֲבַד חֲמֵשׁ מְאָה, אֲבַד אִידַּךְ – אֲבַד כּוּלֵּיהּ. אֲבָל קַתָּא וּנְסָכָא – לָא. נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי: אֲפִילּוּ קַתָּא וּנְסָכָא: אֲבַד נְסָכָא – אֲבַד פַּלְגָא, אֲבַד קַתָּא – אֲבַד כּוּלֵּיהּ.

Traduction

And Rav Naḥman says: Even if he took two handles and only one of them was lost, he has lost five hundred dinars, i.e., half the debt. If the other one was then also lost, he has lost the entire debt. But if he took a handle and a piece of silver as collateral and then lost the handle, he has not lost half the debt, as he presumably relied on the silver, not the handle, for payment. The Sages of Neharde’a say: Even if he took a handle and a piece of silver, and the piece of silver was lost, he has lost half the debt. If the handle was then lost, he has lost the entire debt.

Rachi non traduit

ורב נחמן אמר אפי' תרתי קתאתי. ואע''ג דלא פריש מסתמא חדא בפלגא וחדא בפלגא קבלינהו ואי אבוד חדא אבוד פלגא:

אבל קתא ונסכא. לא אמרינן נסכא קביל בפלגא דכיון דמידי דחזי לפרעון הוא לא קבליה עליה אלא בדמי שוויו:

אבד נסכא אבד פלגא גרסינן:

Tossefoth non traduit

אבל קתא ונסכא לא. פירש בקונטרס דכיון דנסכא בת פרעון היא לא קבלו עליה אלא בדמי שוייה וקשיא דבסמוך פריך ממתני' אמאי חייב לימא ליה הא קבילתיה ומאי קושיא שמואל מודה במידי דבר פרעון וליכא למימר דלנהרדעי פריך מדמשני כי קאמר שמואל כו' ובדוחק יש לחלק דמודי רב נחמן בחד נסכא או בתרי נסכא אבל נסכא בהדי קתא מוכחא מילתא דקתא למשכון ונסכא לפרעון ונראה לפרש דה''ק אבל קתא ונסכא לא אלא אבד כל חד לפי מאי דשוייה דאם הנסכא שוייה עשר קתי אבד נסכא אבד עשר חלקים אבד קתא אבד חלק אחד עשר וע''נ לפרש קתא ונסכא לא ואי אבד קתא לא אבד פלגא אלא מאי דשוי דעיקר סמיכת המלוה על הנסכא אבד נסכא אבד כולהו ואי אבד נסכא ברישא אבד פלגא אבד קתא אבד כולה נהרדעי אמרי אפי' אבד קתא ברישא אבד פלגא וגרס ברישא דמילתייהו אבד קתא אבד פלגא:

תְּנַן: ''סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה'', וְהַלָּה אוֹמֵר: ''לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלֹשָׁה דִּינָרִין הָיָה שָׁוֶה'' – חַיָּיב. לֵימָא לֵיהּ: ''הָא קַבֵּילְתֵּיהּ''!

Traduction

The Gemara challenges Shmuel’s opinion based on the mishna. We learned in the mishna: There is a case of a creditor who claims: I lent you a sela on the basis of that collateral and it was worth a shekel. And the other individual, the debtor, says: That is not the case; rather, you lent me a sela on the basis of that collateral and the collateral was worth three dinars, i.e., three-quarters of a sela. In this case, the debtor is liable to take an oath. According to Shmuel’s opinion that if the collateral is lost, the debt is canceled, let the debtor say to him: You have already received repayment of the debt by means of the collateral.

Rachi non traduit

חייב. ולא אמרינן אבד כל מעותיו:

מַתְנִיתִין בִּדְפָרֵישׁ, שְׁמוּאֵל בִּדְלָא פָּרֵישׁ.

Traduction

The Gemara answers: The halakha in the mishna is with regard to a case where the creditor stated explicitly that he is taking the collateral only to assure payment of the value of the item, and not as full repayment. Therefore, since there is a dispute with regard to the collateral’s monetary value, the two parties must litigate this matter. Shmuel, by contrast, was referring to a case where the creditor did not state explicitly whether he was taking the collateral to cover only its monetary value or the entire debt. In that case, it is presumed that he took it to cover the entire debt.

Rachi non traduit

כדפריש. איני מקבלו עלי אלא באחריות דמיו בשוויו:

Tossefoth non traduit

מתני' בדפריש כי קאמר שמואל בדלא פריש. ר''ח גריס איפכא וכן רבינו תם ומוקי דשמואל בדפריש דאין סברא להפסיד למלוה כל חובו לגמרי היכא דלא פריש ואם תאמר כי מוקי בסמוך פלוגתא דרבי אליעזר ודר' עקיבא בדשמואל אי בדפריש מאי טעמא דר' אליעזר ויש לומר דקסבר ר' אליעזר דאסמכתא בעלמא היא ואפי' כנגד המשכון לא מפסיד כדאשכחן באיזהו נשך (ב''מ דף סו:
ושם) דקאמר דבאסמכתא בעלמא לא הוי אפי' אפותיקי למיגבא מיניה ור' עקיבא לא חשיב אסמכתא אלא כגון. אם אוביר ולא אעביד שאין בדעתו להתחייב אלא להבטיח חבירו ולהסמיכו על דבריו שיאמינהו אבל הכא דעתו לכך ולכך אומר כדי לקיים ואפי' מאן דחשיב משחק בקוביא אסמכתא בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד:
ושם) התם שאני שלא הפסיד אבל הכא שהפסיד משכונו גמר בדעתו להפסיד כל החוב וכל שכן אי שמואל איירי בדלא פירש שאנו צריכים לטעם זה ועוד יש לומר דבלאו אסמכתא פליגי ופריש לאו היינו שפירש בהדיא שיפסיד כל החוב אלא כמו שפר''ח דפריש ואמר אע''ג דלא שוי אלפא זוזי קבלתיה דרבי אליעזר סבר דלענין זה קיבלה שיעכבנו בידו עד שיפרע כל חובו ורבי עקיבא סבר דלהכי קבלו דאם אבד המשכון אבדו מעותיו ואם תאמר בפרק האומנין (ב''מ דף פא:) אמאי לא מוקי מתני' דהמלוה על המשכון שומר שכר אפי' כר' אליעזר ולימא בדפריש מודה רבי אליעזר כדשמואל ויש לומר אי מודה בדפריש ופלוגתא בדלא פירש אמאי לא יפסיד כנגד המשכון לר' אליעזר דישבע ויטול מעותיו משמע אפי' מה שכנגד המשכון דמה שכנגד המשכון חשיב כמפרש והשתא נמי ניחא הא דקאמר דכ''ע לית להו דשמואל דהוה ליה למימר דכ''ע אית להו דשמואל דבשלמא לפי גירסת הספרים והקונטרס דשמואל איירי בדלא פריש לא מ''ל כ''ע אית להו דשמואל דכיון דאפי' לא פירש מפסיד כל החוב אם כן בדפריש נמי נהי שלא יפסיד כנגד כל החוב מכל מקום כנגד המשכון יפסיד ואמאי לר' אליעזר יטול מעותיו דמשמע אפילו כנגד המשכון אבל לפירוש רבינו חננאל דמוקי שמואל בדפירש הוה ליה למימר דכ''ע אית להו דשמואל ולר' אליעזר ישבע ויטול כיון דלא פירש וטעמא דרבי עקיבא משום דר' יצחק כדמפרש השתא אבל לפי מה שפירש דכנגד המשכון חשיב כמפורש ניחא דודאי ר' אליעזר ליתליה דשמואל מדיטול אפי' מה שכנגד המשכון דלא שייך למימר דלזכרון דברים בעלמא תפיס ליה לענין מה שכנגד המשכון והא דקאמר לקמן למאי תפיס ליה לזכרון דברים בעלמא היינו אי כולי עלמא לית להו דשמואל ואי הוה אמר דאין הלכה כשמואל הוה ניחא טפי הא דלא קאמר דכולי עלמא אית להו דשמואל ומטעם זה פסק רבינו חננאל דאין הלכה כשמואל וכן בה''ג ואין נראה דמכאן אין ראיה דלא הוה מצי לומר כולי עלמא אית להו כדפרישית ואדרבה נראה דהלכתא כוותיה דקיימא לן כרב נחמן בדיני ועוד דלרבה דקיימא לן כוותיה לגבי רב יוסף דבסמוך צריך לאוקמה פלוגתייהו דר' אליעזר ור' עקיבא כדשמואל כמו שמפרש וקיימא לן כר' עקיבא דר' אליעזר שמותי הוא ועוד מדמה לקמן ההיא דאין שוה אלא פלגא לשמואל ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מח:) מדמה לרבי יוחנן דאמר בערבון כנגד כולו הוא קונה א''כ ר' יוחנן כשמואל ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומדשמואל אין ראיה דאף על גב דלענין דינא מיתשיל והלכתא כוותיה בדיני ההיא דערבון לענין איסור איתשיל ולפי פר''ח דאיירי שמואל בדפריש ההיא דערבון איירי נמי בדפריש:

לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן – יִשָּׁבַע וְיִטּוֹל אֶת מְעוֹתָיו. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר לוֹ: כְּלוּם הִלְוִיתַנִי – אֶלָּא עַל הַמַּשְׁכּוֹן; אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן, אָבְדוּ מְעוֹתֶיךָ.

Traduction

The Gemara suggests: Let us say that Shmuel’s ruling is the subject of a dispute between tanna’im, as it is stated in a baraita: With regard to one who lends money to another on the basis of collateral, and the collateral was lost, he must take an oath that it was in fact lost and may then take his money; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says that the debtor can say to the creditor: Didn’t you lend me the money only on the basis of the collateral? Since the collateral was lost, your money is lost as well.

Rachi non traduit

ישבע ויטול מעותיו. ישבע שאבדו ויטול את חובו:

אֲבָל הַמַּלְוֶה אֶלֶף זוּז בִּשְׁטָר, וְהִנִּיחַ מַשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ – דִּבְרֵי הַכֹּל: אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אָבְדוּ מְעוֹתָיו.

Traduction

But with regard to one who lends another person one thousand dinars with a promissory note, and in addition to the note, the debtor left collateral in the creditor’s possession, all agree that since the collateral was lost, his money is lost as well. Since he had a promissory note as proof of the loan, the collateral was clearly taken as potential repayment.

הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּשָׁוֵי שִׁיעוּר זוּזֵי –

Traduction

The Gemara asks: What are the circumstances under which Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva disagree? If it is a case where the collateral was worth the amount of money that he lent to him,

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source